סעיף בוררות בהסכם מסחרי 

סכסוכים עסקיים מהווים, למרבה הצער, חלק ניכר מההתדיינויות המובאות אל כתלי בתי המשפט, כאשר במקרים רבים ניתן היה למנוע מראש התדיינויות מתמשכות אלו, על כל ההוצאות והנזקים הגלומים בהן, באמצעות הכללת סעיף בוררות במסגרת ההסכם המסחרי, אשר נחתם עם הקמת העסק.

הליך הבוררות נקבע בישראל במסגרת חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ובמסגרתו מביאים צדדים למחלוקת את אי ההסכמות ביניהם בפני צד שלישי אובייקטיבי, על מנת שיכריע בסכסוך. בוררות תחילתה בהסכם בוררות, המוגדר בחוק הבוררות כ"הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו". הסכם זה יכול להיות הסכם מיוחד לצורך הבוררות – הידוע גם כ"שטר בוררות", אך בדרך כלל מהווה ההסכם סעיף אחד מתוך ההסכם המסחרי.

סעיף בוררות סטנדרטי בהסכם מסחרי יכלול הוראה לפיה כל סכסוך אשר לא יעלה בידי הצדדים לפתור בדרכי שלום, יוכרע בפני בורר. זהות הבורר יכול שתקבע כבר במעמד ההסכם, ויכול שתקבע עם פרוץ הסכסוך, בהסכמת הצדדים. מקום שהצדדים לא יסכימו על זהות הבורר, נהוג בדרך כלל לקבוע כי זהותו תקבע על ידי יו"ר אחת הלשכות המקצועיות (עורכי הדין, רואי החשבון) או בשיטת זבל"א – שמשמעותה "זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד". לפי שיטה זו כל צד בוחר בורר מצידו, ובמקרה של אי הסכמה בפסיקת הבוררים, יבחרו שני אלו בורר שלישי, אשר יהיה, בדרך כלל, הבורר המכריע.

כאמור, צדדים יכולים להסכים להביא סכסוך שביניהם להכרעה בפני בורר אף מבלי לכלול הוראה לעניין זה בהסכם בכתב מבעוד מועד, אך במקרה שכזה לא ניתן לחייב צד שאיננו מעוניין בכך להיכנס להליך בוררות. בנוסף, טבעו של אדם המשוכנע בצדקתו עשוי להוות מכשול בפני פתרון יעיל של הסכסוך, בכך שיתקבע בעמדתו וינסה להשיג צדק על ידי פנייה לערכאות משפטיות.

קיימים יתרונות רבים בהכללת סעיף בוררות במסגרת הסכם מסחרי. ראשית, בניגוד להליך משפטי בו זכות הערעור מוקנית לצדדים בערכאה ראשונה, ואף על פסק דין בערכאה שניה ניתן לערער ברשות, על פסק בוררות של בורר מוסכם לא ניתן יהיה להשיג, אלא במקרים להלן:

•  צדדים אשר הסכימו כי על הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים כי פסק הבוררות ניתן יהיה לערעור ברשות בפני בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין.
•  הצדדים רשאים להסכים במסגרת סעיף הבוררות כי ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות לפני בורר. במקרה שכזה לא ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט;
•  ניתן לפנות אל הבורר לשם ביצוע תיקונים והשלמות מסוימות ברשימת מקרים סגורה וטכנית ברובה, הכוללת בין היתר טעויות סופר, השמטות, לקויות שאינן נוגעות לגוף הסכסוך, היעדר הוראות בדבר תשלום הוצאות וכד'.
•  בית המשפט רשאי, על פי בקשת אחד הצדדים, לבטל פסק בוררות או חלקו, להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר ברשימת המקרים הסגורים הנ"ל:

•  לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
•  הבורר לא נתמנה כדין;
•  הבורר פעל ללא סמכות או תוך חריגה מהסמכות שהוקנתה לו;
•  לא ניתן לבעל דין הזדמנות לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו;
•  הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;
•  הותנה בהסכם הבוררות כי על הבורר לנמק החלטתו והוא לא עשה כן;
•  הותנה בהסכם הבוררות כי על הבורר לפסוק בהתאם לדין והוא לא עשה כן;
•  הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
•  תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
•   קיימת עילה שלפיה בית משפט היה מבטל פסק דין סופי.

ניתן לראות, כי מלבד המקרים המתוארים לעיל, ייכנסו הצדדים אל הליך בוררות בידיעה שסיומו יהווה את סיום הסכסוך כולו.

יתרון מרכזי נוסף הגלום בהכללת סעיף בוררות הוא החיסכון במשאבים – סכסוכים משפטיים עשויים להמשך שנים, וכרוכים בתשלומי אגרות ושכ"ט עו"ד בעלות של מאות דולרים לשעת עבודה. בהקשר זה יצויין כי גם כאשר נפסקים החזרי הוצאות לטובת מי מהצדדים, אין המדובר בסכומים המכסים את הוצאותיהם בפועל, ובסופו של יום כל צד נושא בחלק ניכר מהוצאותיו בכל מקרה. עוד יצויין בהקשר זה, כי עד שיגיע ההליך המשפטי לסיומו, עשוי לחול שינוי בנסיבות, אשר עלול להציב קשיי גבייה בפני הצד שלטובתו ניתן פסק הדין – לדוגמא במקרים של פשיטת רגל של הצד המפסיד. לעומת זאת, על הליך בוררות להסתיים על פי חוק בתוך שלושה חודשים, כאשר רשאי הבורר להאריכו בשלושה חודשים נוספים, לכל היותר. כמו כן, בהליך בוררות, שכרו של הבורר מחושב בדרך כלל לפי שעה, בתעריף הנע בין כ- 200$ עד כ - 600$ לשעה, ומסתכם בסכומים נמוכים בהרבה מאלו אשר משולמים בד"כ במסגרת הליך משפטי, בין היתר עקב משך ההליך הקצר ומיעוט הגורמים המעורבים.

יתרון נוסף במינוי בורר מוסכם, הוא אפשרות הצדדים לבחור את זהות הבורר בעצמם, בהתאם לתחום הרלוונטי העומד במחלוקת, ואין כל דרישה שיהיה בעל רקע משפטי ו/או השכלה כזו או אחרת. חשש גדול בהליכים משפטיים, הוא כי השופט שימונה לתיק לא יתמצא בתחום הרלוונטי וכך עשוי להגיע להכרעות לא צפויות ולעיתים אף שגויות. מנגד, בהליך בוררות קובעים הצדדים ביניהם את זהות הבורר מלכתחילה, ולכל הפחות את הדרכים בהן ימונה.

כמו כן, על הליכים משפטיים חל עיקרון פומביות הדיון, אשר חושף את ההליך לתקשורת, על כל המשתמע מכך, והעשוי להסב נזק למוניטין של העסק ו/או למי מבעליו. הליך בוררות, לעומת זאת, מאופיין בשמירה על פרטיותם של המתדיינים ומאפשר פתרון סכוכים באופן דיסקרטי ובלתי מושפע מגורים חיצוניים.

לסיכום, מומלץ לכלול במסגרת ההסכם המסחרי סעיף בוררות הקובע את זהות הבורר ו/או דרכי מינויו, וכן הוראות בדבר כפיפותו או אי כפיפותו להוראות הדין המהותי ו/או סדרי הדין והראיות. כפיפות בורר להוראות הדין המהותי ולסדרי הדין והראיות תעניק לצדדים ודאות גדולה יותר באשר להליך הבוררות, אך עם זאת תסרבל אותו, בעוד שאי כפיפות לאמור תעניק לבורר גמישות גדולה יותר, אשר עשויה לפשט את ההליך על חשבון ודאות הצדדים באשר לדרך בה ינוהל. הכללת סעיף בוררות עוד בשלב ניסוח ההסכם המסחרי של העסק, עשוי לחסוך לצדדים משאבים יקרים בפתרון סכסוכים, ובסופו של דבר להועיל לעסק ולכל הצדדים המעורבים בהקמתו ובניהולו השוטף.

?

?

נכתב בסיוע עו"ד עידן חוברס ממשרדנו